איזהו מכובד? שיעור לזכרם של אייל ויעל שורק ושלום מרדכי הי"ד

שבוע טוב
איזהו מכובד - שיעור לזכרם של אייל ויעל שורק, ושלום מרדכי הי"ד

בשבת פרשת קרח צוין יום השנה ה15 לנפילתם בקרב עם מחבלים בכרמי צור, של הנאהבים והנעימים, אייל ויעל שורק, ושל גיבור ישראל, חייל צה"ל שלום מרדכי. העברתי ביישוב שיעור ב'פרקי אבות' שהוקדש לעילוי נשמתם, אתם מוזמנים לקרוא ולהיות גם אתם שותפים.

א.     אנחנו מקדישים השיעור – לע"נ אייל ויעל שורק, שלום מרדכי הי"ד, שנפלו בקרב בשכונת 'צור שלם' בשבת קרח לפני 15 שנה

ב.     נעסוק במשנה הראשונה באבות פרק ד':

בֶּן זוֹמָה אוֹמֵר:

אֵי זֶה הוּא חָכָם הַלָּמֵד מִכָּל אָדָם שֶׁנאמר מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי

אֵיזֶה הוּא גִּיבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ שׁנאמר טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֶד עִיר

אֵי זֶה הוּא עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ שנאמר יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ

אֵיזֶה הוּא מְכוּבָּד הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת שנאמר כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַיִ יקלו: (לפי כתב יד קויפמן)

ג.      נתחיל את הלימוד בסוף המשנה – בעיון במושג הכבוד. בן זומא מסביר לנו איך אדם יכול לזכות לכבוד, על ידי זה שהוא מכבד את הבריות. יש לשאול: מהו טיבו של הכבוד? האם הוא רצוי או דחוי? באופן עקרוני – יכול להיות טוב, רע או נייטרלי, כלומר – תלוי לאן לוקחים אותו. נושא הכבוד קיים הרבה במסכת אבות – פרק ב': ר' אליעזר – יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, בפרקנו – כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכו', יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכו', כאן – לכאורה המשניות לא שוללות את הכבוד, אבל בסוף פרק ד' – ר' אלעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם! יש עוד סדרה של משניות שעוסקות בהרחקה מהשררה – 'אהב את המלאכה ושנא את הרבנות' ועוד, אשר גם הן קשורות לצורך בהתרחקות של אדם מרדיפה אחר הכבוד.

על מנת לענות על השאלה – נתבונן בשאלה נוספת: בן זומא מביא כראיה לדבריו 'איזהו מכובד המכבד את הבריות' – פסוק מספר שמואל: "כי מכבדי אכבד, ובזי יקלו". הפסוק מופיע בדברי ה' בנבואת הפורענות לעלי הכהן בתחילת ספר שמואל. הפסוק מדבר על אנשים המכבדים את ה', עליהם נאמר שה' מכבד אותם! איך ניתן ללמוד מכך על כבוד שאנשים מכבדים את זה את זה? הברטנורא מבין שבן זומא לומד בקל וחומר – אם ה' מכבד את האנשים המכבדים אותו, קל וחומר שהבריות יכבדו את האנשים שמכבדים אותם. אני רוצה להציע כיוון אחר:

אם נדייק בלשון בן זומא הוא לא אומר 'איזהו מכובד המכבד כל אדם', '... המכבד את חברו' אלא המכבד את הבריות. 'הבריות' פירוש – הברואים, כלומר אלו שנבראו בידי ה'. לשון זו מכוונת אותנו להבין שהכבוד עליו מדובר כאן, איננו כבוד חיצוני, שנובע, למשל, מעושרם של הבריות, ממעמדם, או משררתם. הכבוד הוא כבוד לצלם א-להים שנמצא בברואים, מהכרה בנשמה הא-להית שטבועה בכל אדם, כבוד ל'נר ה' נשמת אדם'. כעת, ניתן להבין את הלימוד מהפסוק – 'כי מכבדי אכבד': הכבוד לבריות הוא הוא הכבוד לה', שכן כשאנחנו מכבדים את הבריות, אנו מכבדים את צלם הא-להים שטבוע בהם.

לאור הבירור שעשינו למושג הכבוד, נראה שהדבר נכון גם ביחס לאדם עצמו – על האדם להתבונן בנשמה הא-להית הטבועה בו, לברר את מקומו של צלם א-להים הטבוע בו, נר ה' נשמת אדם שמאיר בתוכו, זהו הכבוד המעולה שאדם צריך לשאוף אליו. בהקשר לזה, חשוב לשים לב שבן זומא מדבר על הדדיות – מכובד הוא מכבד את הבריות, מכבדי אכבד. לעיתים האדם 'קרוב אצל עצמו', ולא יכול בעצמו לראות את האור המיוחד שטמון בו. במצב זה, הוא זקוק לכבוד שאחרים מכבדים אותו. הוא נזקק לבריות, אותן הוא כיבד שיבחינו בצלם א-להים שטבוע בו, ויעזרו לו לראות בעצמו את האור הזה.

ד.      כעת נבקש לחזור ולהתבונן על כלל המשנה. בן זומא מדבר על סדרה של תכונות: חכם, גיבור, עשיר, מכובד. השלישייה 'חכם, גיבור, עשיר' מוכרת לנו מעוד מקומות: במקרא, השלישיה מופיעה בירמיהו ט,כב-כג: "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי".

מקור נוסף הוא בגמרא בשבת צב' ובמקבילה (עם שינויים) בנדרים לח': 'דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה'[1]. האם ייתכן שבן זומא רומז כאן אל התהליך שאדם עובר בדרכו אל השראת השכינה?

ר' שמעון בן זומא עצמו היה אחד מגדולי התנאים, הוא הצטיין בדרשותיו, כפי שנאמר במשנת סוטה ט,טו: "משמת בן זומא, בטלו הדרשנים". הוא היה אחד מהארבעה שנכנסו לפרדס, כפי שמתואר בתוספתא, בבבלי ובירושלמי בחגיגה. הוא לא יצא בשלום, לפי התוספתא והבבלי הוא 'הציץ ונפגע' ולפי הירושלמי הוא 'הציץ ומת'. אפשר להציע שבן זומא רומז בדבריו לנושא המפגש עם השכינה, לדרך שמובילה את האדם למדרגות לקראת מפגש עם התגלות השכינה. לפי כיוון זה, אפשר לבאר שהכבוד המופיע בסוף הרשימה של התכונות בהן עוסק בן זומא קשור גם הוא למפגש עם השכינה. במקרא השכינה נקראת פעמים רבות 'כבוד', 'וכבוד ה' מלא את המשכן'. דברינו מוסיפים קומה נוספת על הביאור שהבאנו למושג הכבוד לעיל – הכבוד הוא לא רק מפגש עם צלם הא-להים הטבוע בכל אדם מעצם בריאתו, אלא גם המפגש עם השכינה שיורדת ומתגלה אל האנשים שעברו את התהליך והשלבים המתאימים וה' בחר להשרות עליהם את שכינתו.

ה.     נסיים את דברינו בהתייחסות לזכרם של הנופלים הקדושים – אייל יעל ושלום. הם נפלו במלחמה – המלחמה היא על כבוד ישראל. במשנה בארנו שכשאנחנו מכבדים באופן חיובי את הבריות בצורה נכונה, אנחנו למעשים מכבדים את ה'. הדברים נכונים גם כשיש פגיעה בכבוד ישראל, זוהי פגיעה בכבוד ה', ולכן אנחנו מתפללים שה' ייקום את דמם של הנופלים. הנקמה ביהדות היא לא נקמה יצרית ושפלה כפי שנהוג בסביבתנו הקרובה, אלא השבת כבוד ה' בעולם. נתפלל שהדברים יהיו לעילוי נשמתם ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.

ו.       תוספת לשיעור מפי השמועה:

אחת השאלות המרכזיות בהן עסקנו היא היחס של האדם העצמי שלו. הדרכתו של בן זומא מתמקדת בכבוד של האדם כלפי הזולת. כיצד האדם זוכה לפגוש את הכבוד העצמי שלו במובן המתוקן? כיוון אחד שהצענו הוא ההדדיות בדברי בן זומא – הכבוד לזולת, מוליד כבוד של הזולת כלפינו, והכבוד של הזולת מוליד בנו כבוד עצמי. ניתן להציע גם כיוון אחר – שמבוסס על התפילה שמקורה בבבלי ברכות, ס ע"ב:

הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלהי ישראל הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם אמר אביי לא לימא אינש הכי דלמא שבקי ליה ואזלי אלא לימא שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני סמכוני סמכוני המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם

שמעתי, שטוב שאדם יאמר מפעם לפעם, לכל הפחות פעם ביום את דברי אביי במימרה זאת. ננסה לבאר את השמועה לאור העיון שלנו בסוגית הכבוד. ראשית, נשים לב שהמימרא מכילה שלש פעמים את המילה כבוד: התכבדו מכובדים ... ותנו כבוד ... . כיצד עלינו להבין את המימרא הזאת בגמרא? את התפילה הזאת? האם דרכנו לפנות אל המלאכים, האם אנחנו מקיימים איתם שיח? שמעתי עוד, שהכוונה במלאכים אלו הוא לכוחות המצויים בתוך האדם – שני המלאכים, שני כוחות הם. המלאך הסנגור – הוא כח האהבה, הכח שמאשר, מחזק ומעודד את האדם לפתח את כחותיו הטובים. המלאך הקטגור – הוא כח הביקורת, כח ההגבלה, הכח ששואל את האדם שאלות נוקבות על מעשיו, על רצונותיו, על דרכו בחיים. הגמרא קוראת לאדם לפנות אל הכוחות הטמונים בתוכו – ולרתום את שניהם לעזרתו, הוא קורא להם – שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני ... בקריאה זו, האדם פונה למעשה לכחתיו הפנימיים וקורא להם : התכבדו מכובדים! אתם המקור של הכבוד העצמי של האדם, אתם שליחי ה' יתברך שנשלחתם להאיר חיי בנשמה, בצלם א-להים.

בדרך זו, האדם מתחבר אל הכבוד העצמי שבו, וזוכה לחבר את הצדדים השונים באישיותו בצורה שמרוממת אותו ומאירה את דרכו ואת חייו.

---

[1] מקור לקישור בין המימרות: הרמב"ם בפירוש המשניות כותב על המשנה הזו "זה פשוט וכבר הזכרנו ענינו בפרקים הקודמים." במהד' הרב קפאח מופיעה ההערה הבאה: "בפרק השני והשביעי משמונת הפרקים המהווים הקדמה למסכתינו". בפרק השביעי משמונת הפרקים, הרמב"ם מביא את המימרא ש'אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר', והוא מסביר את הגבור והעשיר שבמימרא, על פי המשנה של בן זומא, ומוסיף עליהם ביאור.    

[2]

הרהורי בחירות - במוצאי ראש השנה לאילנות

שלום לכולם!! אשמח לשתף אתכם במחשבות שעלו בי לקראת הבחירות הבאות עלינו לטובה. 
אבל, לפני כן, אני מבקש להביא בפניכם את דבריה המרגשים של רותי גיליס על שלמה נאמן:

אז למה שלמה נאמן?

אני מכירה את שלמה ומשפחתו כבר 25 שנה מבחינתי זו לא רק הכרות אלא גם שיעור של עשיה טובה במסירות ואחריות.

בפעם הראשונה  פגשנו  שמואל ואני את שלמה ושלומית, שני צעירים שעלו ארצה לבדם מחבר העמים כדי להשתקע  ולבנות את  ביתם בגוש עציון. לומר את האמת  שמואל דאג מאוד לזוג הצעיר אבל עד מהרה הבנו  שלפנינו  זוג אמנם צעיר אך נחוש ומלא אמונה.  הם התחתנו  וקנו בית בכרמי צור ומיד הרחיבו אותו עוד לפני  שוותיקים מהם  קנו את ביתם בישוב ...  

שלמה הצטרף למזכירות הישוב ופעל בה במסירות רבה כשהוא מוכיח הבנה וחשיבה מעשית ומקורית. אחרי כמה שנים בישוב יצאה המשפחה לשליחות ציונית חינוכית  בקייב. שלמה  בנה מערכת חינוכית יהודית    שהתרחבה ותרמה לחיזוק יהדותם של רבים ולעלייתם לארץ.       

כשנודע לשלמה על הרצח של שמואל -לא היסס ונסע לשדה התעופה. אמר שעליו להגיע ללויה של אחיו ודרש מקום בטיסה הראשונה לארץ.   נוכחותו של שלמה שהגיע בבקר ללוויה הייתה מרגשת ומחזקת לנו כמשפחה ולישוב.   

בחזרתם מהשליחות   הם התגייסו למשימה הבאה.  חיזוק שכונת צור שלם  שהוקמה לזכר שמואל וחוותה פיגוע בו נרצחו אייל ויעל שורק והחייל שלום מרדכי. הנוכחות של משפחה בוגרת עם ילדים בשכונה נתנה ביטחון ויציבות למקום. ואכן הם בנו את  בית הקבע  הראשון בצור שלם. בהמשך נבנו שם בתים נוספים.    

שלמה המשיך  בהקמת  מרכזי לימוד יהדות   בברית המועצות, ארה"ב ואירופה  וניהל את המחלקה בסוכנות.  למרות האחריות הניהולית הגדולה שהייתה על כתפיו  מעורבותו בישוב המשיכה להיות משמעותית.

בשנתיים האחרונות שלמה נמצא במשרה ממשלתית בכירה  כיועצו  הבכיר של השר זאב אלקין.   

גם עתה  בית משפחת  נאמן  פתוח להמון צעירים  עולים  ומשפחות צעירות שפוקדות את ביתם בכל עת, בשבתות ובחגים  שנעזרות בהם  בתהליך הקליטה, סביב חתונות  ובכלל כמשפחה תומכת ומלווה.  

כמה כישורים ויכולות טבועים באדם זה שהחזון, המעשיות, אהבת העם והאדם הם חלק ממנו וכל מעשיו מתוך רוגע ונעימות. בשלמה שוכנת נחישות ובצידה פתיחות שמפתיעה אנשים הטועים להתבלבל ממראהו ומקוריות מחשבתית. כל אלו מתובלים בהומור משובח ונעשים בשמחה.

זכות גדולה תהיה לגוש עציון ששלמה נאמן יוביל את האזור בנאמנות.

רותי גיליס  

ועכשיו לדבריי:

לפני מספר חודשים כשרוחות הבחירות החלו לנשב במחוזותינו, שאלתי את עצמי מה הדבר שהכי קריטי למועצה בזמן הזה. התשובה הברורה שעלתה היא שהמועצה צריכה דמות ניהולית משמעותית, שתעשה סדר בניהול המועצה, תכניס רוח רעננה למערכת, ותעלה את המועצה על דרך המלך.

מבין כל המועמדים הדמות שמתאימה ביותר הוא שלמה נאמן שמביא איתו לפני הכל ניסיון ובגרות, שנקנו בשנים ארוכות של עשייה ציבורית בארץ ובחו"ל ובאופן כללי. יש גם יתרון גדול בכך שהוא בא מחוץ למערכת, כי יש סיכויים קלושים שמי שעמד בצורה כזאת או אחרת בראש המערכת ב5 השנים האחרונות יביא לשינוי המהותי הנדרש.

במה צריך לעשות סדר במועצה? לפני הכל בניהול הכספי של המועצה. למי שלא יודע, בשנים האחרונות בכל שנה המועצה נטלה הלוואות של כ6 מיליון ₪ על מנת לכסות על הפער בין ההכנסות שלה לבין ההוצאות, שם 'מכובס' למילה הלא נעימה גירעון. כמובן שזאת התנהלות בלתי אפשרית לטווח ארוך, כי את ההלוואות צריך גם להחזיר. 
מעבר לכך, חשוב לדעת שגם התקציב השוטף של המועצה שאושר לפני כחודש וחצי אושר עם חוסר של למעלה מ6 מיליון ₪ - זאת על סמך ההנחה שהמועצה תקבל תקציבים ייחודיים ליו"ש בסך כ8 מיליון ₪, שיכסו את הפער. (יש לציין שהמועצה, כמו מועצות אחרות ביו"ש, מקבלת תקציבים יחודיים ונעזרת בהם כבר שנים רבות). נכון להיום התקבלו כ2 מיליון ש"ח מהכספים הייחודיים, כך שהמינוס הצטמצם ללמעלה מ4 מיליון ש"ח(ותודה לידידי גדעון שינדלר שיידע אותי על כך), אך עדיין לא ניתן לדעת בוודאות אם נקבל את יתרת הכסף שיבטיח שהמועצה תתחיל את השנה ללא גירעון שוטף. 
הבעיה העיקרית היא שבשנים האחרונות לא נבנתה תוכנית ארוכת טווח שתייצר למועצה מקורות הכנסה משמעותיים. מקורות כאלה אינם מגיעים מהגדלת האוכלוסיה עליה מדברים כל כך הרבה (כי באופן פרדוקסלי ככל שיש יותר תושבים הפער בין ההכנסות להוצאות גדל לרעה) אלא ממנועי צמיחה כלכליים – כמו תיירות, תעשייה ומסחר, וכן חלוקת רווחים מהפעילות הכלכלית של החל"פ – תחומים שהוזנחו מאד בשנים האחרונות. מקור הכנסה נוסף שהתפספס - המעונות לגיל הרך מושכרים לעמותה שמנהלת אותם, תמורת כ1.7 מיליון ש"ח בשנה. מבני המעונות הם בבעלות המועצה אבל דמי השכירות משולמים משום מה למתנ"ס, ולא למועצה.

תחום נוסף שבו צריך לעשות סדר הוא מערכת החינוך. לדוגמה ניקח את האקלים הבית ספרי שנמדד על ידי משרד החינוך בכיתות ה-ו בגוש עציון במערכת המיצ"ב - אקלים בית ספרי. די להביט בשני גרפים מתוך הדו"ח כדי להבין שאנחנו ממש לא במצב טוב – בגרף הראשון "תחושה כללית חיובית כלפי בית הספר", נמדדו בגוש עציון בתשע"ה 63% לעומת 76% בנתונים הארציים. 

בגרף השני שיעור המעורבות בארועי אלימות שהוא גבוה בצורה משמעותית בגוש עציון (18% מהתלמידים היו מעורבים בארועי אלימות) יחסית לשאר הארץ (שם 11% היו מעורבים בארועים כאלה).

הטיפול המתבקש בבעיות אלו היה להציף אותן על פני השטח ולהוביל מדיניות שתקדם את מצב החינוך במועצה, תחת זאת אנחנו שומעים הצהרות שהמצב של החינוך טוב, הכל בסדר, החיים שלנו תותים (עם קצפת), הצהרות שמנסות להעמיד חזות שהכל בסדר, ומצביעות על חוסר יכולת להוביל שינוי.

אם כבר נגענו בתחום החינוך במועצה, אז אשתף אתכם בצערי הרב על כך שבתחום זה נחצה קו אדום, כאשר יו"ר עמותת ההורים של 'אורות עציון' פרסם מכתב שבו הוא כביכול לא תומך באף מועמד אך בפועל הוא מהלל ומפאר את פועלם לכאורה של דוידי פרל ומשה סוויל למען 'אורות עציון גוש עציון', תוך שהוא מתעלם מיתר המועמדים. בעיני זוהי גרירה מיותרת ומסוכנת של מערכת החינוך במועצה לתוך השדה הפוליטי, זו הידרדרות של מערכת החינוך בגוש עציון – הפיכת מוסדות החינוך לבסיס כח פוליטי במקום מוסדות חינוך.

יש לי תקווה גדולה, אפשר לומר אפילו חלום, ששלמה נאמן ייבחר ויביא איתו את השינוי המיוחל לגוש עציון

שבוע טוב ושנת אילנות טובה - 

מלאה פריחה ולבלוב, נטיעה והשתרשות.

אברהם ווייס, כרמי צור

ט.ל.ח.

חבר מליאת המועצה האזורית גוש עציון

בקשה חשובה: נא לא להעתיק את הטקסט - ולשלוח במייל, אלא לשתף את הקישור לבלוג,
http://begushetzion.blogspot.co.il/2017/02/blog-post_11.html
 אני מתקן אותו לפי הצורך ולפי הערות שאני מקבל - וכששולחים את הטקסט בלבד, עשויות להשתרש טעויות!!
תודה רבה
אברהם

דף מידע על כרמי צור

אזור כרמי צור בתנ"ך ובעת העתיקה

תנ"ך

ספר בראשית - כרמי צור ממוקמת על דרך האבות – בדרך זו הלך אברהם אבינו במסעיו, כאן הוא עבר יחד עם יצחק בדרך להר המוריה, ודרך כאן עלה יעקב לבית אל בדרכו לחרן לבית לבן. בברכת יעקב ליהודה, תופש מקום נרחב גידול הגפן וייצור היין שאפיינו את נחלת יהודה בכלל ואת הר חברון בפרט: (מט,יא-יב) "אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה: חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב"׃

ספר יהושע - יהושע טו,יח - "חַלְחוּל בֵּית-צוּר וּגְדוֹר", חלחול ובית צור נמצאות מדרום לנו, וגדור מזוהה צפונה לנו, מערבית לכפר בית-אומר.

ספר נחמיה ימי שיבת ציון – בית צור הייתה בירת הפלך (חצי פלך) הדרומי בפחוות יהודה, נחמיה ג,טז "אחריו החזיק נחמיה בן עזבוק שר חצי פלך בית צור עד נגד קברי דויד ועד הברכה העשויה ועד בית הגבורים". מדרום לבית צור שכנה ממלכת אדומיאה. שרידים מהתקופה הפרסית התגלו בבית צור, וכן בחרבת אל קאט   (גבעת התשליך)

תקופת המקבים

בתקופת המקבים שימשה בית צור מבצר קדמי מול ממלכת אדום שהשתרעה עד להרי חברון. יהודה המקבי בנה בבית צור מצודה, על בסיס החומה הכנענית. הוא גם הפך מאגר מים תת-קרקעי למעבר סתרים, שנועד לאפשר בעת מצור גיחות פתע להשמדת מכונות המלחמה של האוייב. ליזיאס, המצביא העליון של הצבא הסלווקי בארץ, ניסה פעמיים לפרוץ דרך בית-צור בדרכו לירושלים. בפעם הראשונה, ב-165 לפנה"ס, הוא נכשל ונסוג על עקבותיו. בעיקבות הניצחון בקרב בית צור הראשון, החשמונאים עלו לירושלים, טיהרו את המיקדש וקבעו את חג החנוכה.

שנתיים לאחר טיהור המקדש, ב-163 לפנה"ס, עלה ליזיאס על בית-צור בעוצמה רבה פי כמה, וצר עליה. בסופו של דבר גברה יד ליזיאס ובית-צור נפלה. כיבוש בית-צור פתח לפני ליזיאס את הדרך לעבר ירושלים עד בית-זכריה, שבתחומי גוש-עציון דהיום. בשנת 160 לפנה"ס, אחרי מפלת יהודה המכבי, ביצר בכחידס את בית-צור והציב בה חיל מצב (חשמונאים א', ט', נ"ב). אבל אחיו הצעיר של יהודה המכבי, שמעון, שהביא את העצמאות לארץ יהודה וכונן את ממלכת החשמונאים, כבש את בית-צור מחדש (חשמונאים א', י"א, ס"ה).

עם חידוש היישוב היהודי בכרמי צור, החלו ראשוני המתיישבים במסורת של הדלקת נרות חנוכה ב'חרבת טביקה' היא בית צור העתיקה. המסורת נפסקה עם פרוץ מלחמת הטרור בשנת 2000, וחודשה השנה באישור ותחת אבטחה של החטיבה המרחבית עציון תחת פיקודו של אל"מ רומן גופמן.

תקופת מרד בר כוכבא

לפני שנקבע שמו של היישוב כרמי צור – היו שני שמות, האחד – כוכבא על שם בר כוכבא, והשני היה 'עירובין' על שם 'ערביה' – מערכת מערות מסתור מימי בר כוכבא שהתגלתה בסמוך ליישוב.  מערכת מערות המיסתור נחצבו בתחתית המידרון של הרכס שממזרח לכביש הראשי ירושלים -

חברון, בצפון מחנה הפליטים מועסכר אל-ערוב. החפירה הראשונה העלתה כלי חרס ומטבעות מימי מרד בר-כוכבא (המאה השניה לספירה). המימצאים הללו תואמים את המידע ממקורות היסטוריים ומאיגרות בר-כוכבא, לפיו היה באיזור זה מרכז המרד. גם מוצאו של בר-כוכבא - ששמו המקורי היה בר-כוסבה - היה כנראה בסביבה זאת: בכפר כוזבה, המזוהה בח'ירבת כווייזבה, מרחק כ-3 ק"מ מדרום-מזרח למערות ערוב. בנחל חבר שבמדבר יהודה התגלתה איגרת של בר כוכבא, בה הוא מזמין ארבעת המינים מקריית ערביה:

"ליהודה בר מנשה לקריית ערביה . שלחתי לך שני חמורים, כדי שתשלח עמהם שני אנשים אצל יהונתן בן בעיה ואצל מסבלה כדי יעמיסו וישלחו למחנה אצלך לולבים ואתרוגים. ואתה שלח אחרים מאצלך ויביאו לך הדסים וערבות והתקן אותם ושלח אותם מפני שהצבא רב, היה שלום."

ארכיאולוגיה

בתחומי היישוב התגלו גתות, ושרידי חווה חקלאית. הגתות תוארכו לימי החשמונאים על סמך מטבע שהתגלה בהן. כ1.5 ק"מ מדרום - חרבת טוביקה, היא בית צור העתיקה. בשכונת צור שלם – התגלה בור עתיק שמתמלא במים מידי חורף עד היום. חרבת אל קאט (גבעת התשליך) – שרידי מצודה מהתקופה הפרסית, היא תקופת שיבת ציון. אזור אל ערוב – השרידים מימי בר כוכבא, מערכת המים שהעבירה מים לירושלים.

גיאוגרפיה

הנוף - היישוב ממוקם על קו פרשת המים הארצי, המחלק את הגשמים היורדים ממזרח- לים המלח, וממערב – לים התיכון. גובה 930-960 מ' מעל פני הים, האקלים קריר יחסית בקיץ, קר מאד בחורף, כמעט בכל חורף יורד שלג. מהיישוב תצפית רחבה למרכז הר חברון, אל המתלולים החריפים לכיוון השפלה, ולעבר מישור החוף – מעזה עד תל אביב. במהלך השנים האחרונות פותחו סביב לכרמי צור מסלולי טיולים רבים שמאפשרים גישה בלעדית לנופי הסביבה, וכן למעיינות הרבים הפזורים בבקעה ובהר. בעזרת עבודת שטח ותכנון מדוקדקת, וכן תיאום ושיתוף פעולה עם צה"ל יצאו קבוצות רבות לטיולים מאובטחים בסביבת היישוב.

מקורות מים בסביבה– בורות מים בסביבה יש בשכונת צור שלם ובחרבת אל-קאט, 'גבעת התשליך'. מעיינות – עינות דלוויה, ואדי קסיס וכו'

טבע – חי וצומח –

בסביבות היישוב יש צמחיית בר ים-תיכונית עשירה, הכוללת עצי אלון, אלה, לבנה, עוזרר, שיחים ופרחים רבים. בין הפרחים הייחודיים שצומחים בסביבות היישוב יש לציין את החלמונית הגדולה שצומחת במורד הדרומי של 'גבעת שורק' בחודשי הסתיו, ואת הצמח 'מורית קלוטה' הפורח בשטחים שמצפון ליישוב לכיוון גדר הביטחון ובית אומר. צמח התרבות הבולט ביותר בסביבות היישוב הוא הגפן – ערביי הסביבה מגדלים את הכרמים בגידולי בעל ובשיטות מסורתיות, הכוללות חריש בעזרת פרדות.  

תולדות הקמת היישוב

בתמונות – טקס העליה לקרקע, סיון תשמ"ה. בתמונה מימין, השר יוסף בורג, ראש המועצה שילה גל, ומוכתר הכפר הסמוך בית אומר, עיסא מוחמד. בתמונה משמאל, הרב יהודה עמיטל.

בסוף שנת תשמ"ב (1982) ממשלת ישראל החליטה להקים יישוב בשם 'כוכבא' בסמוך ליער השועלים, ממזרח לכביש 60 בין בית אומר לאל ערוב. במקביל באותו זמן התארגן בישיבת הר עציון גרעין שחבריו רצו להקים יישוב חדש בגוש עציון. עם הזמן התברר שהמיקום הראשוני שתוכנן ליישוב לא מתאים, ובסופו של דבר אותרו אדמות מדינה, עליהן הוחלט להקים את היישוב. בשנת תשד"ם (1984) עלה היישוב על הקרקע, בשלב ראשון באהלים שהוחלפו בהמשך באוטובוס ישן – בשלב זה גרו וישנו ביישוב חברים שדאגו לשמירה על הנקודה. בתקופה זו הוקמו בתי הקבע הראשונים ביישוב (בבניה טרומית). המשפחות עלו ליישוב בחודש כסלו תשמ"ה – בשלב ראשון 11 משפחות ו3 רווקים. במהלך השנים היישוב גדל, לרוב בכל שלב נבנו כ10-20 יחידות דיור, ובשלב הבניה האחרון נבנו בבת אחת 56 יחידות דיור - שכונת 'משהב'.

זיכרון והנצחה

בצד הצמיחה וההתרחבות, היישוב התמודד גם עם טרור ושכול.

בראשית מלחמת הטרור נהרג בדרך ליישוב ד"ר שמואל גיליס בדרכו ממשמרת בבית החולים הדסה עין כרם. במהלך ה'שבעה' הוקמה שכונת צור שלם, תוך קבלת אישור מראש הממשלה דאז, אהוד ברק שהגיע לניחום אבלים ביישוב.

כשנתיים לאחר מכן, חדרו מחבלים לשכונת צור שלם, ורצחו את אייל ויעל שורק. בקרב שהתנהל מולם נהרג גם חייל המילואים שלום מרדכי.

בעקבות הרצח החל היישוב לפתח ולהיאחז בגבעה שמדרום ליישוב, שנקראה על שם הזוג אייל ויעל – גבעת שורק.

בשנה האחרונה נהרגו שני תושבי היישוב בדרכם הביתה – הדר בוכריס שהתגוררה אצל משפחה מכרמי צור אשר פתחה בפניה את ביתה בשנים האחרונות, ורס"ן במיל' אליאב גלמן שנהרג מ'אש כוחותינו' במהלך לחימה עם מחבל בצומת גוש עציון.

תושבי היישוב היום

במהלך השנים היישוב הלך וגדל, וכיום הוא מונה כ200 משפחות, שהם כ1000 תושבים כן ירבו. הילדים לומדים במוסדות הגיל הרך ביישוב, ואחר כך נוסעים מידי יום לבתי ספר בגוש עציון ובקרית ארבע. המבוגרים עובדים רובם ככולם מחוץ ליישוב. ביישוב שיעור גבוה של נשות ואנשי חינוך, ולצידם אנשים העוסקים במגוון רחב של תחומים –עובדים סוציאליים, משרתים בצבא הקבע, אחיות ורופאים, אנשי מחשבים, עובדי כפיים, ועוד ועוד. רב היישוב הוא הרב רובי בן אוליאל. ביישוב קיים 'כולל בית הבחירה' בראשות הרב צבי שלוה, בו לומדים אברכים בשעות הבוקר והצהריים את תחומי המקדש וקדשיו. הכולל מוציא לאור את עלון 'מעלין בקודש'.

כרגיל אשמח לתגובות להערות ולהארות
אברהם ווייס
avrumw@gmail.com
נ.ב.
דף המידע חובר לקראת ארועי יום העצמאות ה68 של מדינת ישראל, במסגרתם התקיים 'חניון צה"ל' בכרמי צור. בחגיגות השתתפו כ4000 איש, מכל הארץ וכמובן גם מגוש עציון

תמיכה במועמדותו של שלמה נאמן לראשות המועצה

מכתב לתושבי כרמי צור מנציגם במליאה, שיכול להיות רלוונטי גם לשאר תושבי הגוש... 

לפני שאדון בכמה סוגיות הקשורות להתנהלות המועצה בשנים האחרונות (כפי שראיתי מנקודת מבט של חבר מליאה) חשוב לי לומר שבעיני הדיון הזה לא סותר את הכרת הטוב כלפי האנשים היקרים שעמדו בראשות המועצה בשנים אלו, וטיפלו בצרכי המועצה בכלל ובצרכי היישוב כרמי צור בפרט (לדוגמה: סיוע בתחום התחבורה הציבורית ליישוב, הפניית תקציבי ממשלה לבניית בית הכנסת ועוד). עם זאת, יש דברים שחסרים לי מאד בהנהגת המועצה ולכן אני החלטתי לתמוך במועמדותו של שלמה נאמן לראשות המועצה

באופן כללי, ניתן לומר שצורת העבודה שאפיינה את המועצה הייתה יותר של טיפול בשוטף, בתפעול המועצה ובקידום פרוייקטים (- אין ספק שזה חשוב!!) ופחות ניהול, תכנון לטווח ארוך, הצבת יעדי מקרו, העמדת חזון (כמובן שהכוונה לחזון שניתן לביצוע ולמדידה). 

תחום אחד שניתן לתת לחוסר זה הוא העיסוק בתיירות – למרות ההשקעה הכספית הרבה של המועצה בתיירות, הן מהתקציב השוטף (מימון עמותת התיירות) והן מכספים שגוייסו ממשרדי ממשלה וגופים אחרים, לא ראיתי שתחום התיירות התפתח והתקדם ברמת החזון, ברמת היעדים האסטרטגיים, תוכניות ארוכות טווח. זה מאד חבל בעיני כי לתחום התיירות פוטנציאל להיות מנוע צמיחה משמעותי במועצה. הביקורת עלתה בצורה ברורה בדברי חברי המליאה בישיבה שנערכה בנושא בחודש ניסן תשע"ו. בחודש סיוון בשנה שעברה הוחלט על הקמת וועדת תיירות של המועצה, בראשות ס. ראש המועצה, הוועדה טרם התכנסה ולו פעם אחת.

תחום נוסף, הוא תחום החינוך – המועצה השקיעה רבות בבניה, שיפוץ ופיתוח של מבני מוסדות החינוך, אך לא ראיתי עיסוק ביעדים ובחזון לקידום החינוך וההוראה במוסדות החינוך, תחומים שניתן להעריך ולמדוד את ההתקדמות בהם בין השאר בעזרת מערכת מיצ"ב. אגב, המצב במערכת החינוך בגוש עציון, לפחות לפי מערכת המיצ"ב הוא לא מזהיר, הן בתחום ההישגים, והן בתחום האקלים הבית ספרי, אתם מוזמנים להיכנס למסמכים ולהתרשם בעצמכם: מיצ"ב - גוש עציון - הישגים מיצ"ב - אקלים בית ספרי.

יש לציין ששיטת הניהול של המועצה, התבטאה בין השאר בכך שדיוני המליאה בהם השתתפתי בהם לא עסקו בחשיבה רחבה אלא לרוב בפרטים.

תחום נוסף שניתן לראות חוסר משמעותי בניהול ובעבודה לטווח רחוק הוא תחום הקרקעות – אנחנו ביישוב מרגישים את זה היטב – סביב ליישוב יש אדמות הסקר שבעוד שהמועצה לא מצליחה להביא לביצוע סקר ולהסדרתן, הערבים לא מחכים ומתקדמים כל הזמן בהשתלטות על הקרקעות. אגב, הישיבה האחרונה של ועדת הקרקעות של המועצה, בה אני חבר, התקיימה לפני כשנה ורבע. מצב זה כמובן לא קורה רק באזור כרמי צור אלא בכלל רחבי המועצה.

במהלך שלש שנותי במועצה נוכחתי לראות שאפשר גם אחרת – אני מתכוון לתחום הביטחון. במשך תקופה ארוכה המועצה לא הובילה ולא יזמה בתחום הביטחון אלא עסקה בתחזוקת השוטף. השינוי בפעילות המועצה חל רק אחרי שהתארגנות של קבוצת אזרחים מגוש עציון (שקמה בעקבות הפיגועים שהיו במרכז הגוש), הביאה להקמת ועדת ביטחון שבראשה עומד תושב אלון שבות, וועדה זו אכן מתכננת חזון ויעדים ארוכי טווח בתחום הביטחון בגוש עציון, ומצליחה לקדם אותן.

תחום נוסף שקיים בו חוסר ענק, והוא דורש חזון ותכנון ארוך טווח - הוא תחום התעסוקה בגוש. התחום לא התפתח ולא הוצב לגביו חזון ויעדים ברורים – זה תחום שהמועצה צריכה לקדם דרך הזרוע הכלכלית – עסקית שלה, שהיא החברה לפיתוח גוש עציון, שיו"ר הדירקטוריון שלה הוא ראש המועצה. לצערי החל"פ התרכזה בעיקר בהתפתחות בתחומי התחבורה ובתחום הבנייה, תחומים שהם אולי רווחיים לחברה, וזה חשוב מאד, אבל הם לא צריכים לבוא במקום פיתוח כלכלי של תעשייה, הייטק ועוד – שתייצר מקומות תעסוקה לתושבי הגוש, ותייצר הכנסות למועצה מארנונה.

לסיום אזכיר את תחום ההסברה - גם בתחום זה המועצה משקיעה סכומי כסף גדולים, החל מהייעוץ התקשורתי של המועצה, דרך חברת יח"צ (לרנר), ופרוייקט אירוח האחמ"ים בגוש עציון, וכלה בעיתון 'גושפנקה' (שמתוקצב על ידי החל"פ כחלק מהמימון שהיא מעבירה למועצה). עם זאת, לא ברור מהי התוכנית האסטרטגית ומה המטרות של המועצה בתחום ההסברה - כמה פעמים ניסיתי להבין למה אירוח האחמי"ם מתרכז בציר שבין מצפור האלף - דרך מסעדת היקב - לאומגה של חוות ארץ האיילים (עם גיחה מדי פעם להרודיון), ולא מגיע אפילו לפעמים ליישובים אחרים (לדוגמה לכרמי צור...), לצערי לא קיבלתי תשובה. את התוצאה של היעדר התכנון בתחום ההסברה אנחנו מרגישים בסוגיית הריבונות, שעלתה לסדר היום הציבורי בגוש בעקבות הקמפיין של שלמה נאמן. 

לדעתי שלמה נאמן מביא איתו, עם הניסיון שלו ועם היכולות שלו - גישה ניהולית אחרת: גישה שלא שוקעת בתפעול השוטף אלא מתחילה הפוך: מגדירה את היעדים הקריטיים לתקופה הקרובה, מתכננת אותם היטב, פועלת בכל הכח כדי להשיג את היעדים האלו, ואחרי שהיעדים הושגו ממשיכים הלאה. זאת נראית לי שיטת עבודה נכונה הרבה יותר, שיכולה לקדם את גוש עציון למקום אחר לגמרי בעוד לא כל כך הרבה שנים...

אשמח לתגובות, הערות והארות

ט.ל.ח.

אברהם ווייס

avrumw@gmail.com

על הפרחים שנקטפו, ועל החיים שממשיכים - קיץ תשע"ד בגוש עציון

אפתח בדברים שכתבתי בעקבות החטיפה והרצח של שלשת הנערים:

לשלשת הנערים - גיל-עד, נפתלי ואייל (ולבני משפחותיהם, היקרים והאהובים, ייבדלו לחיים ארוכים).

פרחים בקיץ                                                                                           

הזרע שיפרח בחורף

עוד טמון באדמת יהודה

אדמת הקיץ הקשה

פצועה קרועה

דמומה, אבלה

הגשם שירווה את הפרח

עוד משייט לו בשבעת הימים

מלוח, דומע

השמים עוד לא בכו אותו

על הארץ היבשה

הרוח שתנענע את עלי הפרח

בעדינות וברכות

כאם מנענעת עריסת בנה

עוד לא יצאה לשוט

על ארץ יהודה

ואין בנו רוח

ואי אפשר

ל    נ    ש    ו    ם

 

קול דממה דקה מפעפע

בסדקי אדמת ההר

מבקש ושואל

אייך גיל-עד?

אייך נפתלי?

אייך אייל?

מבקש ושואל

אייך אדם?

מבקש ושואל

שנמשיך לחפש

י' תמוז, תשע"ד

 התמונות צולמו בחורף תש"ע בטיול מכרמי צור לתלם, שעבר ברכס בו לימים נמצאו גופות הנערים

בעקבות החטיפה והרצח – במועצה האזורית גוש עציון

החטיפה והרצח הנוראים עוררו שאלות עומק שהמועצה נדרשה, נדרשת ועוד תידרש לעסוק בהן, אנסה לגעת בכמה מהשאלות שיש לי בהן עניין מיוחד.

ביטחון

שאלות רבות התעוררו בעקבות התנהלות גורמי הביטחון בליל החטיפה, והן נוגעות בעיקר לממשק בין האזרחים לגורמי הביטחון, וכן לתיאום בין גורמי הביטחון השונים. חשוב לזכור שככל הנראה הנערים נרצחו מיד לאחר החטיפה, כך שתגובת מערכת הביטחון לא השפיעה על כך. עם זאת תפקוד נכון יותר היה יכול לחסוך את השבועות מורטי העצבים, ואף להביא ללכידת הרוצחים המתועבים. לדעתי צריך לצאת קול ציבורי שידרוש חקירה מקיפה של תפקוד כל גורמי הביטחון באותו לילה מר. מבחינת המועצה, הארוע מזמין אותנו לערוך חשיבה יסודית על תפיסת הביטחון במרחב המועצה, ולהוביל שינוי ושיפור של המצב כדי למנוע חלילה את הפיגוע הבא.

מוקד הביטחון – אפרת וגוש עציון

מוקד אפרת וגוש עציון היה מעורב בטיפול בארוע, ותפקוד המוקדניות בו (כפי שנחשף באמצעי התקשורת) היה מקצועי ומעורר הערכה. מהיכרות קרובה עם המוקד ועם תפקודו, אני מאמין שהמועצה צריכה לעשות כל מאמץ כדי לשמר ואף לפתח ולהעצים את המוקד המשותף. זה לא סוד ששותפות בהפעלת המוקד בין שונות אינו טריוויאלי ואף עשוי לעורר מתחים. עם זאת, אין ספק שארוע החטיפה מחדד את החיוניות של מוקד אחד משותף שיטפל בממשק בין האזרחים לבין כוחות הביטחון במרחב אפרת וגוש עציון, ואף יסייע באינטגרציה בין גורמי הביטחון השונים.

תחבורה

בימים שאחרי החטיפה עלה לסדר היום נושא התחבורה בגוש עציון בפרט וביו"ש בכלל. המצב הכללי של התחבורה הציבורית בארץ אינו מזהיר, וביישובים קטנים ומפוזרים, כמו בגוש, המצב גרוע עוד יותר. התנדבתי לעזור למועצה בטיפול בפניות הציבור בנושא התחבורה, וכך נחשפתי לרעיונות רבים וטובים שתושבים העלו. אחד הרעיונות המרכזיים הוא צורך בשינוי התפיסה – במקום קוים ארוכים ומייגעים שעוברים מירושלים ליישובים – קוים קצרים יחסית מהיישובים למסוף באזור צומת הגוש – ומשם קוים לירושלים. כבר בחודש הזה נכנסו מספר שיפורים. בנוסף, יש תוכניות ארוכות טווח להקמת מסוף תחבורה ציבורית באזור צומת גוש עציון.

ישיבת מליאה - תמוז תשע"ד

ישיבת המליאה תוכננה ליום א', אור לב' תמוז. בעקבות העצרת בת"א למען החטופים, הישיבה נדחתה למחרת. דא עקא שלמחרת בערב כל עם ישראל היה עסוק 'לבכות את השריפה אשר שרף ה'', והישיבה נדחתה בשבוע. בפתח הישיבה ראש המועצה עדכן בכמה מילים על הנעשה במועצה. אני ניצלתי את ההזדמנות להזמין את החברים להיות שותפים ולהפיץ הלאה את התוכנית לצעדה שהייתה אמורה להתקיים ביום ראשון, ונדחתה עקב המצב הבטחוני (באותה הזדמנות גם הודיתי לראשי המועצה על הסיוע, וכאן ההזדמנות להודות לחברי היישוב המסורים שעמלו רבות בנושא).

אחד הנושאים שעלה לדיון היה שאלת העלאת גובה הארנונה(מעבר להעלאה המחייבת שנקבעת על ידי משרד הפנים). באופן כללי, 'צרכי עמך ישראל מרובים' ולכן יש לעיתים צורך להעלות מיסים. עם זאת מספר חברים ביקשו (וגם אני הקטן הצטרפתי לבקשה) שהעלאת הארנונה תאושר במסגרת 'תוכנית הבראה' כללית של המועצה, שתכלול גם קיצוצים במקומות שצריך, חשיבה נוספת על הגדלת הכנסות ממקורות נוספים וכו'. בסופו של דבר התברר שלא ניתן לאשר העלאה על תנאי, ולכן הבקשה להעלאת הארנונה הורדה מסדר היום.

נושא נוסף שעלה לדיון הוא חריגות בתב"רים, שמעמיסות על תקציב המועצה. תב"רים פירושו של דבר, "תקציב בלתי רגיל", הווי אומר תקציב ייעודי שמגיע מגופים ממשלתיים לביצוע פרוייקטים, כגון גן ילדים, בית ספר וכד'. לדוגמה, את בניית גן הילדים החדש בכרמי צור מימן משרד החינוך, והתקציב עבר דרך המועצה במנגנון התב"ר. אלא מאי? מסתבר שבמקרים רבים, (אחד מהם הוא גן הילדים בכרמי צור) התקציב של הפרוייקט חרג מהמימון אותו הקציב משרד החינוך. ישנן סיבות שונות לחריגות: בחלק מהמקרים, הגוף הממשלתי מראש סומך על כך שהמועצה תשלים את החסר במימון הפרוייקט. במקרים אחרים, משרד הממשלה מתקצב מבנה מסוג מסויים והמועצה מחליטה לבצע מבנה יקר יותר (דוגמה בולטת לכך היא בית הספר החדש שנבנה בגבעה הצהובה, שעלותו היתה גבוהה בכ7 מליון ₪ מהתקציב שהגיע ממשרד החינוך). חברים העלו את הצורך שהמליאה תהיה מעורבת בקבלת ההחלטות מראש – האם להיכנס מראש לפרוייקט בחריגה, ואם כן באלו סכומים. לדברי גזבר המועצה הפרוייקטים שתיארתי הוצגו למליאה מראש ובזמן סביר, ואני מקווה שכך יהיה גם בהמשך העבודה של המליאה.